 |
ידידי טינטן
לי יש ידיד ושמו טינטן, והוא קטן קטן קטן. והוא קטן מאד מאד והוא שלי והוא בסוד. אך הוא ישן במיטתי, והוא אוכל מצלחתי, והוא תמיד, תמיד איתי. ידידי טינטן ואיש עוד לא ראה אותו, ואיש עוד לא שמע אותו. לא אמא ולא אבא, לא סבתא ולא סבא. וכשאני שוכב לישון, הוא מספר לי על שמשון. שמשון היה גדול ענק, שמשון היה גבור חזק. וגם טינטן שלי גבור- אינו פוחד לישון בלי אור. אינו פוחד משום דבר, אינו פוחד מפני עכבר! אך יש ורע הוא, רע אין גבול. מושך זנבו של החתול. והביצה אינו אוכל, ורק צועק ומשתולל. ואז הכל רוגזים עלי, ואז הכל קובלים עלי. אוי דני, דני דן ואין יודעים כי זה טינטן. ידידי טינטן. כי איש עוד לא ראה אותו, ואיש עוד לא שמע אותו. לא אמא ולא אבא, לא סבתא ולא סבא והוא שלי והוא בסוד. והוא כולו קטן מאד. והוא נחבא בכף ידי, ידידי טינטן. |