יוחאי ותסמונת אספרגר

בשנה האחרונה שלו בגן, התחיל יוחאי לגלות מספר מאפיינים מוזרים בהתנהגותו. הוא חדל להתחבק, ונרתע מכל מגע של אנשים בגופו. בחברת זרים, מחוץ למסגרת המשפחה, נראתה התנהגותו כהיפראקטיביות.
בעת הרישום שלו לבית הספר הריאלי, הבחינו המורות מצד אחד בתפיסתו ובזכרונו המדהימים, ומצד שני בהתנהגות המוזרה שלו. לכן הם העמידו תנאי לקבלתו לבית הספר - חוות דעת של בעל מקצוע.
יוחאי נבדק על-ידי נירופסיכולוג שחיווה את דעתו שיוחאי סובל מתסמונת של נזק מוחי מינימלי. הוא הציע שיוחאי יקבל הדרכה ממורה מקדמת לפני התחלת שנת הלימודים.
להורים נראתה ההבחנה קצת מוזרה לאור השגיו של יוחאי בקריאה כתיבה וחשבון, שהיו הרבה מאד מעבר להישגים של ילדים בני גילו. ואף-על-פי כן, קיבל יוחאי הדרכה ממורה מקדמת, שהכינה אותו היטב בעיקר בתחום של הרגלי התנהגות בכיתה.
עם התחלת הלימודים בכיתה א' הבחינה המחנכת של יוחאי בפער בין השגיו בלימודים לבין הכישורים הבין-אישיים שלו בכיתה. יוחאי הפריע ללימודים בכיתה, ולא פעם גם הפריע לחבריו בהפסקות. הערכת המחנכת היתה, שיוחאי מגלה סימפטומים של היפראקטיביות, והיא דרשה מההורים לטפל בבעיה.
במשך למעלה משנתיים נפגש יוחאי עם פסיכולוג, שהיה לו נסיון רב בטיפול בילדים היפראקטיביים. תוך זמן קצר הגיע הפסיכולוג למסקנה חד-משמעית, שיוחאי לא סובל מהיפר-אקטיביות, או הפרעה אורגנית. הוא העריך, שמקור הבעיה הוא פער גדול בין התפתחותו האינטלקטואלית של יוחאי לבין התפתחותו הרגשית. הפסיכולוג המליץ לטפל בבעיות ההתנהגותיות של יוחאי בטכניקה של עיצוב התנהגות.
אם כי יוחאי למד לרסן את עצמו בכיתה ובהפסקות, אפשר היה לראות, שבאופן בסיסי לא נפתרו בעיות ההתנהגות שלו:
  • בניגוד משווע לזיכרונו הנדיר, שהתבטא בכל שטח שהוא, יוחאי התקשה מאד לזכור פנים הן של ילדים והן של מבוגרים.
  • הוא נמנע ככל האפשר מיצירת קשר עין עם הדוברים איתו.
  • הוא התקשה מאד ללמוד כללי התנהגות מתוך חיקוי של ילדים או מבוגרים. כך לדוגמא, כדי שישיב שלום למברכו היה צורך לאמן אותו כדרך שהורים מאמנים את ילדיהם לרכוב על אופניים.
  • הוא סבל ממה שנראה כסבל מוגזם מרעש, מאור מסנוור (שלא סינוור אחרים) ומכל מגע בגופו.
  • אם כי ניתן היה להבחין כשיוחאי סבל ממשהו (אם בכה, או נאנח, או צעק) הוא לא היה מסוגל להסביר מה מפריע לו. ובכלל, הוא התקשה מאד לתאר את רגשותיו.
  • יוחאי אף פעם לא לקח חלק בשיחת חולין סתמית. דרך ההידברות שלו עם הזולת היתה באמצעות משחק או בשיחה על אחד הנושאים שעיניינו אותו כגון, מתימטיקה, שחמט או נושא מדעי כלשהוא.
  • יוחאי כמעט ולא השתמש בשפת הגוף המקובלת. לדוגמא, הוא לא הניע את ראשו ימינה ושמאלה לאות -"לא" אלא, הניע את ידו המושטת והמצביעה כלפי מטה.
  • יוחאי היה תמים באופן מוגזם.
  • בנוסף לכל הבעיות המתוארות לעיל, יוחאי נהג להציג עצמו ספק ברצינות ספק בהומור כצב וכחתול. לא יפלא, איפוא, שהרושם הראשוני שהוא השאיר על ילדים ומבוגרים כאחד היה מאד מוזר.
    במשך כל שנות הלימוד שלו, כולל לימודיו באוניברסיטה, יוחאי ניהל ויכוחים נוקבים עם המורים שלו בנושאי הלימוד. כאשר היה בטוח בצידקתו הוא התעקש לעמוד על דעתו. פרט לכך הוא היה תלמיד למופת. הוא הכין את כל המטלות שנדרשו ממנו ועמד בהצטיינות ברוב רובם של המבחנים.
    אף כי במהלך כל השנים הבחינו המחנכים, המורים והיועצים בבעיות החברתיות הבולטות של יוחאי, בבדידותו בכיתה ובהפסקות, היה זה יוצא דופן שמורה או יועצת, תשתדל לעזור לו בתחום זה. לכולם היה נראה שהצטינותו בלימודים ממילא תפתור לו את מצוקתו החברתית.
    כאשר ניתן לו, יוחאי היה מורה מעולה. לא רק שידע טוב את החומר, באופן אינטואיטיבי הוא ידע להסביר כל דבר בדרך המובנת ביותר. ואכן מזמן שהיה בכיתה ד' הוא עזר לילדי שכנים, שהיו מבוגרים ממנו בארבע או חמש שנים להכין את שיעורי המתימטיקה שלהם. לא פעם ביקשו הוריו לרתום את כשרונו זה של יוחאי כדי ליצור לו הזדמנויות ליצירת קשר חברתי עם תלמידים אחרים בכיתתו או בבית ספרו. הם פנו למחנכות וליועצות כדי שהן תיצורנה קשר בין יוחאי לבין תלמידים מתקשים. אם בהתחלה היה נדמה שהעדר שיתוף הפעולה מצד צוות המורים נבע פשוט מבטלנות, במשך הזמן התברר שקיימת סיבה נוספת לחוסר שיתוף הפעולה - התנהגויותיו המוזרות, אבל בשום אופן לא מזיקות של יוחאי הרתיעו את המורים מפני יצירת קשר בינו לבין תלמידים אחרים.
    הנה-כי-כן, עד גמר לימודיו איש לא קישר בין התנהגויותיו המוזרות של יוחאי לבין "תסמונת אספרגר". למען האמת, בשנות הלימוד הראשונות של יוחאי, היה ידוע מעט מאד על "תסמונת אספרגר".
    גם מבלי להכיר את המושג "תסמונת אספרגר" ההורים חששו מאד לגורלו של יוחאי בצבא. יוחאי עצמו, שהכיר לפחות חלק ממגבלותיו מאד חשש גם הוא. במיוחד הרתיע אותו המחשבה שמא בצבא יתעללו בו. מנסיונו הוא ידע שכמעט בכל מקום ישנם אלה שמיד מזהים את חולשותיו הפיזיות ומנצלים אותן כדי להתאכזר אליו.
    למרות חולשותיו, יוחאי חיפש כל חיו אתגרים ונהנה מאד לעמוד בהם. ואמנם גם לפני גיוסו הוא ראה בשרות הצבאי אתגר ראוי למאמץ. הוא קיווה מאד, שיימצא לו תפקיד בו יוכל לבטא את כישוריו הנדירים ולהביא באמצעותם את התועלת המירבית לצבא.
    טרם גיוסו זומן יוחאי למבחנים ולראיון אישי בחיל המודיעין. שנה לאחר נפילתו נודע להוריו, שבמודיעין הבחינו בקשיי ההסתגלות "המטורפים", לדבריהם של יוחאי, והחליטו שאין לו מקום אצלם ביחידה. מאוחר יותר, בעת תהליך המיון של יוחאי בלשכת הגיוס, בלטה מוזריותו לעין המאבחנת, שגם הפנתה אותו לבדיקת קב"ן.
    בבית סיפר יוחאי בחיוך ציני על פניו, שהוא הופנה לקב"ן מפני שבלשכת הגיוס חשבו שהוא משוגע. מכל מקום, לאחר הראיון הגיע הקב"ן למסקנה הפוכה כמעט מזו של אנשי חיל המודיעין, שלא לדבר על-כך שהוא לא איבחן שיוחאי לקה בתסמונת אספרגר. הוא קבע, שיוחאי היה בעל כוחות תקינים להתמודדות.
    בחששות כבדים מאד ליווה אביו את יוחאי ביום ראשון ה-6/04/2002 לאוטובוס שהוביל אותו לבסיס הקליטה והמיון. הוא וגם יוחאי ידעו שפרט לקשיים החברתיים, שיהיה צריך להתמודד איתם בצבא, יש לו גם מגבלות מוטוריות קשות וקשי רב בהתמצאות בסביבתו הגיאוגרפית. יוחאי שהיה מהיר תפיסה מאין כמוהו, היה איטי מאד בביצוע פעולות מוטוריות פשוטות כמו התלבשות ונעילת נעלים.
    על-אף כל המגבלות שלו, יוחאי עמד בהצלחה בטירונות, והיה מאד גאה על-כך. אף שגם בטירונות היו מי שחשו מיד בחולשותיו, ובמיוחד בתמימותו וניצלו זאת למטרותיהם, נמצא לו שם לפחות חבר אחד, שידע מצד אחד להעריך אותו וליצור איתו קשר, ומצד שני להגן עליו מפני אחרים. מפקדיו בטירונות, הגם ששמו לב למוזריותיו, העריכו מאד את המוטיבציה הגבוהה שלו לשרת, ואת השתדלותו לעמוד בכל המטלות.
    בגמר הטירונות הוצב יוחאי לקורס "מפעילי מערכות קשר" בחיל האוויר. היתה זו הצבה טרגית מבחינותו. הוא סבל מאד בקורס משתי סיבות: האחת בקורס הוקדשו ללימודים שעות רבות בכל יום. לפי עדותו של יוחאי, של חבריו לקורס ושל מדריכיו, נדרשו לו דקות מעטות כדי לתפוס את חומר הלימוד. למרות זאת הוא נדרש לשבת בכיתה במשך יום שלם ללא מעש, מה שעמד בניגוד חריף לאופי של יוחאי. היה זה אותו יוחאי שאפילו בטירונות ניצל את הדקות הפנויות מאימונים לקריאת ספרים שהביא עימו מהבית. סיבה שניה לסיבלו של יוחאי בקורס, היו חבריו החניכים. גם לפי עדות המפקדים, הקורס אופיין בחניכים בעלי מוטיבציה נמוכה לשרות. ההתחמקות של רבים מהם מביצוע מטלות הקורס מאד תיסכלה את יוחאי, שכאמור עמידה על התנהגות תקנית היתה טבע שני שלו.
    בביקורו האחרון בבית, לאחר שסיפר על קשייו בקורס, סוכם בינו לבין אביו, שהאחרון יפנה למכיר משירותו הצבאי, קצין בכיר מאד במילואים, ויבקש את עזרתו בהעברת יוחאי ליחידה אחרת. לפני שובו לבסיס יוחאי עוד דרבן את אביו לפנות למכירו. ואמנם הוקל ליוחאי, משראה שעוד באותו מוצאי שבת שלח אביו דואר אלקטרוני בעניינו.
    שבוע מאוחר יותר ביום ראשון ה-21/07/2002 קיבל אביו של יוחאי טלפון ממזכירת מכירו, שהבטיחה שהיא מטפלת בבקשתו בעניין יוחאי. באותו לילה התדפקו אנשי קצין העיר חיפה על דלתות דירת ההורים של יוחאי, ובישרו להם, שבשעות הערב הוא נמצא ירוי בבסיסו.
    באיחור רב נתקל אביו של יוחאי במושג "תסמונת אספרגר". כאשר למד עוד קצת על המאפיינים של התסמונת היה לו ברור שהם זהים כמעט לחלוטין להתנהגויות האופייניות של יוחאי. ואכן, פסיכיאטור המתמחה בתסמונת אספרגר, שבחן את עדויות ההורים, המורים וחבריו ללימודים ולצבא של יוחאי, הפסיכאטור הזה הגיע למסקנה שהתנהגויותיו המוזרות של יוחאי במשך כל ימי חיו יכולות להיות מוסברות קרוב לוודאי בהיותו לוקה בתסמונת אספרגר.

    [לדף הבית]